נוסח הישיבה בתפילה על החולה לאחר אמירת התהלים

לאחר אמירת התהלים אומר החזן הנוסח: “רפאנו ה’ ונרפא הושיענו ונוושע כי תהילתנו אתה והעלה רפואה שלמה לכל מכות עמך ישראל, ובפרט לחולה פב”פ”, והקהל עונה: “א-ל נא רפא לחולה פב”פ בתוך שאר חולי ישראל”, וחוזר החזן אחריהם: “א-ל נא רפא וכו'”..

ויל”ע בזה בתרתי:

א. הלא כשאומרים: רפאנו ה’ ונרפא וכו'”, משנים מיחיד לרבים את לשון הפסוק (ירמיה יז, יד): “רפאני ה’ ונרפא הושיעני ואושע כי תהלתי אתה”, וכן משנים אח”כ כשאומרים: “רפא נא לחולה וכו’“, מלשון הפסוק: “אל נא רפא נא לה” (במדבר יב, יג).

אולם התיר זאת כבר בלקט יושר מתלמיד התרומת הדשן (ח”ב יו”ד עמוד פב ענין ג) וז”ל: “מצאתי בסדור זקן מאוד, מי שיש לו חולה ורוצה לבקש רחמים בקוצר לשון… ויאמר ג”פ אל נא רפא נא לו! ואם החולה אשה יאמר לה כמו שהוא בפסוק, כך קבל הר”ר נתן מגדול אחד מספרד”. הרי שהתיר לשנות מאשה (“לה”) לאיש (“לו”), וא”כ ה”ה דשרי לשנות מיחיד לרבים.

ובטור או”ח קט”ז הביא טעמים להתיר שינוי הפסוק מיחיד לרבים: שהרמ”ה התיר מפני שאינו דרך לימוד אלא דרך תפילה ותחנונים. ורבינו יונה והרא”ש התירו משום שרק כשקורא כל המזמור אסור לשנות, אבל כשמתפלל ואומר רק פסוקים יכול לשנות מיחיד לרבים ומרבים ליחיד, וא”כ ה”ה הכא.

ב. מהו מקור נוסח ייחודי זה, הנהוג בישיבה עוד מקדמת דנא כפי עדות זקני בוגרי הישיבה, ולא מצוי במקומות אחרים. ונבקש ממי שיודע בזה שיודיענו דבר.

לאחר אמירת “רפאנו” וכו’, אומר החזן בלחש “מי שברך” לחולה. ומסיים בקול ועונים הקהל אחריו “אמן”, וב’ספר הגבאים’ מובא שבעבר לא אמרו “מי שברך” לחולה לאחר תהלים, אלא רק לאחר קריאת התורה.
מתחילת הפרעות והמלחמה האחרונה ר”ל, אומרים בהיכל הישיבה שני פרקים לאחר כל תפילה בכל ימות החול. (בדר”כ שני מזמורים: או מזמור י”ג “למנצח.. עד אנא”, או “מזמור ק”ל “שיר המעלות ממעמקים”, ואח”כ מזמור פ”ג “שיר מזמור לאסף”).

כנסת ישראל

כנסת הבוגרים

Post Not Found

האתר בהרצה