לפני כארבעים שנה החלה להתגבש בבני ברק מסגרת קהילתית ייחודית של בוגרי הישיבה, אשר ביקשה להמשיך גם לאחר שנות הישיבה את אותה אווירה של תורה, דבקות, ידידות ורוממות הרוח שספגו בין כותלי בית המדרש. מתוך שאיפה זו הוקמו שני מניינים של בוגרי הישיבה: האחד ברחוב חזון איש, והשני ברחוב מיימון, אשר עבר בהמשך לרחוב רבי עקיבא ונודע בפי כל בשם “חברון ברטי”, על שם מקומו מעל חנות “ברטי”.

שני המניינים שימשו לאורך השנים מוקד משיכה לבוגרי הישיבה, אשר מצאו בהם בית רוחני טבעי גם לאחר שנכנסו לעול המשפחה והפרנסה. רוח הישיבה, נעימות התפילה, החברות והקשר המתמשך בין בני החבורה המשיכו לפעם בהם, והיוו נדבך חשוב בעיצוב דמותה של קהילת הבוגרים בעיר.

לימים, מתוך הכרה כי תכלית אחת משותפת עומדת לנגד עיני הכול, ומתוך רצון לחזק ולהעצים את כוחו של ציבור הבוגרים, התאחדו שני המניינים למניין אחד. לשם כך ביקשו למצוא מקום שיהיה “באמצע הדרך”, מקום שיוכל לשמש בית נאמן לכלל בני הקהילה. לאחר חיפוש ושיקול דעת היום משכנו של בית המרש ברחוב מהרש”ל, שם הוא עומד עד היום לתפארת, ומשמש אבן שואבת לבוגרי הישיבה.

בהקשר זה זכור לטוב ר’ זלמן שטויבר זצ”ל, אשר העמיד את הדירה לצורך בית המדרש במסירות לב ובנפש חפיצה. מעשה זה היה מן היסודות שאפשרו את התבססותו של המקום והמשך קיומו לאורך השנים.

איחוד המניינים נעשה באהבת חברים חלק ובשיתוף פעולה בסייעתא דשמיא באופן נעים, כפי שיאה לציבור אשר גדל על ערכי האחדות והכבוד ההדדי. אמנם, בשעת האיחוד התעורר דיון באשר לזמן התפילה בשבת בבוקר – האם לנהוג בזמן קריאת שמע כהמגן אברהם או כהגר”א. היה זה דיון הנוגע לסדרי התפילה ולמנהגים שהיו מקובלים בכל אחד מן המניינים, אבל גם בו באה לידי ביטוי רוחם המיוחדת של בני החבורה, שביקשו להרבות שלום ולאחד לבבות.

לבסוף הוחלט, כדרך של פשרה, מתוך רצון לקיים את רצונם של כל המתפללים לשוב אל המנהג שהיה נהוג בישיבה שנים רבות ולקיים שני מניינים נפרדים לתפילת שחרית בשבת בבוקר (לפי שתי השיטות), כאשר המניין הראשון ממתין למניין השני, וקריאת התורה ותפילת מוסף נערכות לשני המניינים גם יחד ברוב עם.

מנהג זה היה נהוג בישיבה שנים רבות, ובתקופה מסוימת פסק המנהג, אך לאחר לפני כמה שנים החזירו עטרה ליושנה וגם בישיבה חזרו לנהוג כן.

כנסת ישראל

כנסת הבוגרים

האתר בהרצה